כסף – עשיית כסף

המטרה שלנו כאן היא לדון בעשיית כסף; לבדוק ולבחון עד כמה הדבר פופולרי בקרב אנשים בכלל, ולבדוק מה הם הסטנדרטים המוסריים בקרב אלה שמעוניינים לעשות כסף.

התשוקה והרצון העז לעשות כסף, משותפים למרבית האנשים. בין אם מדובר ברצון חזק מאוד או רצון חלש, הרי שהרצון הזה מופיע בדרגה זו או אחרת כמעט בקרב כל אחד. עד כמה התשוקה הזאת צומחת להיות למטרה או אובייקט בחיינו, ובאיזו מידה זוהי מטרה ראויה?

עשיית כסף

המתעשר הממוצע, עשוי להצטייר בדמיוננו כאדם אנוכי שבחר באידאלים חומריים במקום לבחור באידאלים נעלים. אחד שיעשה הכול כדי להתעשר. יש אנשים הטוענים ש "אהבת הכסף היא שורש כל רע." אבל האם זה באמת כך, או שאולי מדובר בדעות קדומות של אנשים שלא הצליחו להשיג עושר, והם מעדיפים לחשוב כך על אלה שכן הצליחו במשימה? והשאלה הגדולה, האם אפשר להיות עשיר וגם בעל ערכים?

יש צדדים נוספים לתמונה הזאת, בכל אופן, אדם שמרוויח היטב, יכול לפרנס יפה את משפחתו ולדאוג לרווחת בני ביתו. האם יש בזה רע? בסופו של דבר עושרה של המדינה נקבע על פי עושרם של אזרחיה. מדינה שבה מרבית האזרחים סובלים חרפת רעב ועוני, אפילו אם קופת האוצר תהיה עשירה בכסף ובזהב, הרי שהמדינה רק תלך ותדרדר. התפתחות כלכלית ועושר מתהווים מהתפתחותו וצמיחתו של כל אחד ואחד מהקהילה במדינה. האינטרס הראשון של כל מדינה צריך להיות שאזרחיה יחיו ברמת חיים גבוהה, שהם יהיו בעלי ממון. האם מדינה יכולה לגבות מסים מאזרחים שבקושי מצליחים לקיים את עצמם, וגוועים ברעב? כנראה שלא. לעומת זאת במדינה בה האזרחים עושים הרבה כסף, ומרוויחים היטב, יש מקום להטיל מסים גבוהים יותר, וכך למלא את קופת האוצר, ולהשקיע בתשתיות המדינה. בביטחון, חינוך, רווחה, שיפור תשתיות ועוד.

כל אחד במדינה צריך לשאוף להרוויח יותר, לעשות יותר כסף, כך המדינה תתפתח ותתקדם. תהליך זה יביא לעושרה של האומה. המשימה ברורה וצלולה כבדולח. זאת אפילו לא משימה, זוהי חובתו של כל אחד כלפי עצמו כלפי משפחתו ואף כלפי מולדתו. להרוויח יותר ולחסוך יותר, לעשות יותר כסף. המחויבות היא של כל אחד מאיתנו. אף מדינה לא אוהבת להיות בחובות, די להתבונן ביוון ולראות לאן המדינה הזאת הגיעה, פשיטת רגל של מדינה זה לא דבר של מה בכך. כאשר מדינה פושטת רגל, כל אזרחיה סובלים.