על כסף ורגשות

תמיד כשמדברים על כסף, זה נשמע כאילו שצריך להתעסק במספרים ואחוזים ורווחים וכדומה. אולי זה יישמע קצת מוזר לדבר על כסף במונחים של רגשות, אבל יש קשר הדוק בין השניים. בשעה שאנו מוציאים כסף לצרכי החיים, כמו תשלומי חשבונות, מזון ביגוד ודיור, הרי שאפשר לזהות הרגלי קנייה רגשיים. זה קורה כמעט לכל אחד מאיתנו, אנו עוברים ליד חנות ראווה רואים איזשהו בגד שנראה לנו מגניב, אנו מתמלאים התפעלות והתרגשות, ואומרים לעצמנו שאנו חייבים, אבל ממש חייבים את פריט האופנה הזה. כאשר אנו רואים ומבינים שהפריט יקר מאוד, מתחיל תהליך התלבטות אם כן לקנות או לא, לבסוף אנו מחליטים לרכוש את המוצר הזה, כי חיים רק פעם אחת, נכון? אבל מה אז קורה. ישנו תהליך שנקרא דיסוננס קוגניטיבי, אותו אדם שביצע את הרכישה, יוצא מהחנות ופתאום מתחיל להרגיש שאולי הוא עשה שגיאה, אולי הוא לא היה צריך להיפחז ולקנות את המוצר הזה. 

רגשות וכסף

על מנת להתגבר על הדיסוננס הקוגניטיבי, אנו משכנעים את עצמנו שהיינו חייבים את המוצר הזה, ושזה כן בסדר היה לקנות אותו. יש אנשים שיאמרו, מזמן כבר לא קניתי שום דבר לעצמי, מגיע לי. אחרים יגידו שממילא הנעליים הקודמות כבר ישנות (אפילו שהם קנו אותם רק לפני חודשיים), ושבכל מקרה הם היו צריכים לקנות זוג כאלה, אם לא היום אז בעוד שבוע.

לפעמים בא לנו לקנות כדי לפצות על רגש של תסכול, אכזבה, או חוסר סיפוק. החיים האלה גם ככה קשים אנחנו אומרים לעצמנו, לפחות נפנק את עצמנו באיזה ג'ינס של דיזל / תיק של לואי ויטון / חולצה של ראף לורן, וכדומה.

יש אנשים שמוציאים כסף באופן אימפולסיבי, הם לא תכננו מראש לקנות דבר, לפני חמש דקות הם לא ידעו שהם זקוקים למשהו, או שחסר להם משהו, אבל הפלא ופלא, מאותו הרגע שהם ראו את הג'ינס המעלף ההוא, זהו הם חייבים את זה, אין להם בארון כלום, חסרים להם מכנסיים, הם לא יודעים מה הם ילבשו ליום שישי בערב. התרוצים אינסופיים, הכול על מנת להכשיר את הקרקע ולהצדיק את הקנייה האימפולסיבית, והלא מתוכננת, ואם נודה על האמת, המיותרת והלא נחוצה.

לא רק הכסף, אלא אף המחסור בו, מעורר רגשות עזים וסוערים. יש אנשים שמתמלאים בחמה וכעס על כך שאין להם מספיק מהשטרות המרשרשים הללו. הם זועמים וכועסים על כל העולם, מסתכלים על האחרים שיש להם, ולא מבינים מדוע להם עצמם אין להם מזל. ללא ספק המחסור בכסף עלול להביא לרגשות של תסכול עמוק וכעס גדול.